יום שני, 19 בספטמבר 2016


        מחקר: איך אימון גופני עוזר לאיזון הסוכרת

                                       שי גרינברג

מחקרים הוכיחו בעבר כי ספורט ופעילות גופנית תורמים לאיזון הסוכרת, מחקר חדש מגלה כי השיפור ברמות הסוכר בגוף מושג לא באמצעות השרירים אלא בזכות פעולתם של תאי השומן.

בשנים האחרונות עולה בהתמדה אחוז האנשים הסובלים מסוכרת. המאופיינת בעליית רמות הסוכר בדם, מהווה גורם סיכון מרכזי ללקות במחלות לב ובשבץ מוחי בנוסף, המחלה גורמת גם בפגיעה משמעותית בכלי הדם ברגליים ובעיניים, ופוגעת גם במערכת העצבים.

השמנת יתר היא מהגורמים העיקריים לעלייה בשכיחות המחלה, שכן נמצא קשר ישיר בין העלייה בכמות רקמות השומן תת עורי בגוף. בעיקר באזור הבטן לבין שכיחות מחלת הסוכרת. עלייה ברקמות השומן גורמת לתאי הגוף השונים בעיקר לשרירים, להיות פחות רגישים להורמון האינסולין ולרמות הסוכר בדם, אולם מחקר חדש מגלה כי בשילוב עם פעילות גופנית, לתאי השומן יש תפקיד מהותי במאבק בסוכרת.

הקשר בין פעילות גופנית לרמות הסוכר

אינסולין הוא הורמון העיקרי שאחראי על שמירה של רמות הסוכר בדם. הוא מופרש כאשר רמות הסוכר בדם עולות, למשל לאחר ארוחה, גורם לשרשרת פעולות ביוכימיות שמחדירות את מולקולות הסוכר לתוך התאים, וכתוצאה מכך רמות הסוכר יורדת. במקרה של הצטברות רקמת שומן בגוף, פוחתת ההשפעה של הורמון האינסולין על התאים.

בזמן מאמץ גופני מתרחשת כניסה מוגברת של מולקולות הסוכר מזרם הדם לשרירים הפועלים, גם ללא תלות בהפרשת הורמון האינסולין, לכן פעילות גופנית תורמת רבות לחולי סוכרת.

השרירים מפרשים חומרים אשר מסייעים למולקולות הסוכר לחדור לתא, ולנצלן ליצירת אנרגיה לצורך הפעילות.  פעילות גופנית מתונה, גורמת לירידה מיידית של רמות הסוכר, ולאורך זמן הפעילות משפרת בצורה משמעותית את הרגישות של תאי הגוף לאינסולין ולסוכר.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים בצורה ברורה שביצוע סדיר של פעילות אירובית ותרגילי חיזוק השרירים מפחיתים בצורה משמעותית את רמות הסוכר בדם.

שומן הוא טוב?

לעומת השרירים, רקמות השומן נחשבת לאויב של הגוף, והמטרה העיקרית של רוב המתאמנים היא לשרוף מאגרי השומן. על מנת לנצל את חומצות השומן ליצירת אנרגיה לשרירים הפועלים. בשילוב עם דיאטה מתאימה וצמצום מאגרי השומן, יחול שיפור הן מצב בריאותי והן במראה החיצוני.

כאמור, עד לאחרונה הדעה הרווחת ששרירי הגוף הם בעלי היכולת הטובה לשפר את הפרופיל המטבולי שלהם בתגובה למאמץ גופני, והם הגורמים לאיזון רמות הסוכר בדם לעומתם, עלייה ברקמת השומן גורמת דווקא לעלייה ברמות הסוכר בדם.

אולם, מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בירחון היוקרתי בנושא סוכרת, סותר למעשה את כל מה שאנו חושבים ויודעים על ההשפעה של אימון גופני על תפקוד תאי השומן וסוכרת.

במחקר מצאו חוקרים מאוניברסיטת שטוקהולם, שפעילות גופנית משפיעה לטובה גם על תהליכים המתרחשים ברקמת השומן, כך שלאורך זמן בתגובה למאמץ, רקמת השומן משנה את תפקודה והיא מפרישה חומרים אשר גורמים לירידה ברמות הסוכר בדם.

יום חמישי, 14 ביולי 2016



מחקר ישראלי: סאקסגליפטין מגבירה את הסיכון להיפוגליקמיה בקרב חולי סוכרת סוג 2

איגוד הנוירולוגיה בישראל

במחקר ישראלי שהשווה בין סאקסגליפטין לאינבו נמצא כי שימוש בסאקסגליפטין הגביר ב- 25% -15% את הסיכון להיפוגליקמיה. מטופלים עם מחלה ממושכת ותפקוד כלייתי לקוי אשר נוטלים תרופות נוספות לטיפול בסוכרת היו בסיכון גבוה יותר מאחרים.

מחקר זה שנערך בישראל בחן את ההשפעה של הוספת סאקסגליפטין לעומת על הסיכון להיפוגליקמיה, ואיתר את גורמי הניבוי של היפוגליקמיה חמורה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 שהשתתפו במחקר.

16,492 חולי סוכרת סוג 2 הוקצו אקראית לסאקסגליפטין או אינבו והיו תחת מעקב. החוקרים בחנו את הקשרים שבין היפוגליקמיה (תסמינים או ללא תסמינים אך עם ערכי סוכר הנמוכים מ- 54 מ"ג ) או היפוגליקמיה חמורה (המצריכה טיפול נרחב) למאפיני המטופלים ולהקצאת הטיפול.

המטופלים שהוקצו לסאקסגליטין, לעומת אלו שהוקצו לאינבו, היו שיעורים גבוהים יותר של אירועי היפוגליקמיה








בדיקה לסוכרתיים ללא דקירה זמינה מהיום בישראל

מהפכה לסוכרתיים מערכת FreeStyle Libre ngrf, מערכת לניטור רמת הסוכר באמצעות סריקה בלבד וללא דקירה הגיעה לארץ. המערכת מתאימה לסוכרתיים מסוג 1 ו-2

אסף גולן


מהיום זמינה בישראל מערכת FreeStyle Libre המאפשרת למדוד סוכר באופן מדויק וללא צורך בדקירות ובכיולים. מהווה פריצת דרך משמעותית עבור סוכרתיים מסוג 1 ו-2 ומעוררת התעניינות רבה בעולם כולו. הבשורה משמעותית במיוחד לסוכרתיים הנוטלים אינסולין, שרבים מהם הינם ילדים. המערכת תשפר באופן משמעותי את איכות חייהם ויכולתם לנהל את המחלה, ומאושרת לשימוש החל מגיל 4. המערכת תשווק בישראל על ידי "גפן מדיקל".

המערכת ממבוססת על טכנולוגיית FLASH, כאשר חיישן הממוקם על הזרוע מאפשר סריקה באמצעות קורא אלקטרוני. המציג את רמת הסוכר העדכנית. ובנוסף חץ מגמה ( המזהה צפי לירידה או לעלייה של רמות הסוכר) ומידע על רמות הסוכר ב 8 השעות החולפות. המערכת מתאימה לכלל הסוכרתיים, ומהווה מהפכה של ממש באיכות חייהם. ובהתמודדות עם ניהול ואיזון המחלה. למערכת החדשה יתרונות רבים נוספים.

היא מייתרת את הצורך בכיולים וביכולתה לאגור נתונים מקיפים של רמות הסוכר. ריכוז הנתונים מאפשר לנתח באופן רציף ומעמיק את דפוס השינויים ברמות הסוכר של המטופל לאורך זמן. מידע זה מספק תובנות משמעותיות לצוות רפואי בנוגע למצב הסוכרת ומסייע במתן המלצות טיפולית.

לדברי פרופסור איתמר רז, ראש היחידה לסוכרת בביה"ח הדסה עין כרם המכשיר הינו פריצת דרך משמעותית ביותר בתחום היכולת בטיפול בסוכרת. הוא מהווה תרומה גדולה מאות לאיכות חיי המטופלים.

יום שלישי, 12 ביולי 2016




מחקר חדש גילה מהו החומר שכלבים מריחים כשהם מזהים תת-סוכר אצל בעליהם. התקווה: בעתיד נוכל לייצר חיישנים מלאכותיים לאותה מטרה

כבר שנים רבות ידוע שכלבים יודעים לזהות שינויים ברמות הסוכר בדם של בעליהם ולהתריע על כך לפני שהמצב מחמיר. לפי מחקרם של סנקלפה נאופן ועמיתיו, המפתח לכך עשוי להיות יכולתם של הכלבים להריח את החומר איזופרן, שחולי סוכרת פולטים בנשימתם כשיש להם תת סוכר בדם (היפוגליקמיה).

כלבים מסוימים מאולפים לזהות ירידה חריגה של סוכר בדם אצל בעליהם הסוכרתיים. הכלב הולך עם החולה לכל מקום, כמו כלב נחייה, ומזהיר אותו בנגיעה או נביחה מיוחדת כשהוא מתקרב למצב מסכן חיים. חלק מהכלבים האלה גם למדים להביא לבעליהם חטיף סוכר, לחייג לעזרה או לקרוא לאדם נוסף שנמצא בבית.

אף שהשיטה הזאת קיימת כבר למעלה מעשור, ואין ספק שהכלבים עושים את זה באמצעות חוש הריח, לא היה ידוע עד כה מהו הניחוח שהם מזהים. החוקרים שיערו שקיים חומר אורגני שהריכוז שלו בנשיפה משתנה כששיעור הסוכר בדם יורד. לבדיקת ההשערה הם בדקו שמונה נשים בשנות הארבעים לחייהן שסובלת מסוכרת מסוג 2.

בניסוי נבדקו שני מצבים שבהם הנבדקת קיבלה עירוי של אינסולין. במצב הראשון שינו את כמות האינסולין בעירוי, במדרגות קבועות, כך שרמות הסוכר בדם השתנו בהתאם. החוקרים הביאו כל אישה באופן מבוקר למצב של תת סוכר בדם. ולאחר מכן החזירו את הסוכר בדם לרמתו התקינה. במצב השני כמות האינסולין בעירוי הייתה קבועה ורמת הסוכר בדם נשארה תקינה לכל אורך הניסוי. בשני המצבים ביקשו מהנשים לנשוף אוויר כמה פעמים לתוך השקיות.

בדיקת כימית של השקיות מצאה רק חומר אחד - איזופרן - שריכוזו בנשיפה עלה במצב של תת-סוכר בדם. השינוי אמנם היה עדין מכדי שבני אדם יוכלו להבחין בו, אך לכלבים יש את חוש ריח מפותח יותר והם מסוגלים לזהות שינויים הרבה יותר עדינים. 

חוש הריח הוא שמאפשר לנו לזהות חלקיקים של חומרים שונים הנישאים באוויר. החלל הפנימי של האף מכיל קולטנים מגוונים, וכל קולטן יודע לזהות חלקיקים מסוג שונה. כשחלקיק של חומר כלשהו נקשר לקולטן, הוא מופעל ומעביר שדר למערכת חוש הריח במוח. לכלבים יש מגוון קולטנים הרבה יותר גדול מזה של בני אדם, לכן הם מסוגלים לזהות מגוון רחב יותר של ריחות וריכוזים נמוכים יותר.

עם זאת, יש לזכור שמדובר במחקר ראשוני בלבד שנבדק על מעט מאד משתתפות, כך שמוטב לחכות למחקרים נוספים לפני שמסיקים ממנו מסקנות מרחיקות לכת. עם זאת, אכן יש מקום להתרגשות. החוקרים מדגשים כי על בסיס הממצא הזה, אם יאומת, יוכלו לפתח חיישן שיזהיר חולי סוכרת ממצב של תת-סוכר בדם. כיום, חולי סוכרת רבים נאלצים לבצע בדיקות סוכר תכופות הכוללות דקירה והוצאת דם. חיישן פשוט המאתר שינוי בריכוז של איזופרן או חומר אחר בנשימה יוכל לספק בדיקה מהירה, לא פולשנית ומצילה חיים.

מכון ויצמן





יום שני, 21 במרץ 2016

מחקר




ליקוי קוגניטיבי בחולי סוכרת מבוגרים קשור לחוסר איזון גליקמי ולשיעור גבוה של סיבוכי סוכרת

מחקר צרפתי מצא כי גיל מבוגר, מין נשי וערכי HbA1c גבוהים מגבירים את הסיכוי לליקוי קוגניטיבי בקרב חולי סוכרת סוג 2, שקשור גם לשימוש מוגבר באינסולין ולעלייה בשיעור סיבוכי הסוכרת.

סקר המעקב GERODIAB הוא המחקר הצרפתי הראשון מסוגו שבחן את ההשפעה של שליטה גליקמית על תחלואה ותמותה במשך חמש שנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 בני 70 ומעלה, כמו כן, נבחנו בעת הגיוס למחקר מאפיינים הקשורים להידרדרות קוגניטיבית.

30% מהמטופלים היו עם הפרעה קוגניטיבית, מטופלים אלו היו מבוגרים יותר לעומת המטופלים שהיו ללא הפרעות קוגניטיביות והיו בעיקר נשים אך עם ערכים גבוהים של המוגלובין מסוכרר.

מטופלים עם הפרעות קוגניטיביות טופלו לעתים קרובות יותר באינסולין, אך לעתים רחוקות יותר במטפורמין.

החוקרים מציינים כי סקירות שיטתיות עשויות להועיל לחולי סוכרת מבוגרים בזיהוי הפרעות קוגניטיביות.

יום ראשון, 28 בפברואר 2016

מחקר


     הסיכוי של חולי סוכרת לחלות בדמנציה גבוהה יותר

                         מאת פרופסור משה קרפ

סוכרת עלולה לגרום לסיבוכים ולמחלות נוספות, בעיקר במצבים בהם הסוכרת לא מאוזנת, לסיבוכים בחלקי גוף שונים עיניים, כליות, וכן לסיכון מוגבר למחלות לב, שבץ ועוד. מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת Diabetes Care, עושה הפרדה בין גברים סוכרתיים ונשים סוכרתיים, ומציג כי נשים עם סוכרת מסוג 2 עלולות להיות בסיכון לפתח סוג של דמנציה, כתוצאה מפגם או חסימה של כלי דם למוח.

דמנציה היא שם כללי למצבים שונים, בהן יכולת התפקוד של החולה ברמה הקוגניטיבית נפגעת, בשל פגיעה בתאי המוח, אחד המצבים השכיחים לכך היא מחלת האלצהיימר, בה תאי מוח מתנוונים ומייצרים פגיעה ביכולת קוגניטיביות של האדם. מצב שכיח נוסף של דמנציה היא דמנציה וסקולרית, הנוצרת במצב של פגיעה בכלי דם במוח, למעשה ניתנת למניעה.

גורמי הסיכון להתפתחותה של דמנציה וסקולרית הם: סוכרת סוג 2, עישון, השמנת יתר, לחץ דם גבוה, עודף כולסטרול ומחלות לב שונות, אכילת שומנים בצורה לא מבוקרת עשויה להגביר את הסיכון לשבץ, הגורם לדמנציה וסקולרית.

דמנציה וסקולרית מתפתחת כאשר אחד מכלי הדם במוח נפגע או נחסם, מה שבמקרים רבים בא לידי ביטוי בשבץ, בחלק מהמקרים כלי הדם שנפגע נמצא באזור קוגניטיבי, מה שמוביל להיווצרותה של דמנציה ולפגיעה ביכולת קוגניטיבית.

המלצות למניעה

לשמור על סוכרת מאוזנת, ככל שרמות הסוכר תהיינה מאוזנות, כך יפחת סיבוכי הסוכרת, בהן גם הסיכון לסיבוכי הסוכרת.

הקפידו לבצע בדיקת סוכר לאורך היום בתדירות הנדרשת, בכדי להכיר בצורה טובה יותר איך גופכם מתמודד עם מצבים שונים לאורך היום, מתי רמות הסוכר גבוהות יותר, כיצד תזונה מסוימת משפיעה.

הקפידו על תזונה בריאה, הקפידו על כמות פחמימות מומלצות ובניית תפריט מותאם, יכולים לעזור לשמור על ערכי הסוכר המאוזנים.

בצעו פעילות גופנית, בין אם הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים או סוגי אירובי, יכול לעזור גם בהורדת רמות הסוכר בדם, גם להאצת זרימת הדם בכלי הדם, כל אלו מורידים את הסיכון לפתח סיבוכי סוכרת היכולים להוביל להיווצרותה של דמנציה וסקולרית.

יום שבת, 6 בפברואר 2016



מחקר

       יעילות lyxumia בחיים האמיתיים של חולי סוכרת 2

מחקר תצפיתי בכנס IDF 2015 World Diabetes Congress, ביקש לבחון את תרומת Lyxumia, כתוספת לאינסולין בזאלי, להפחתת רמת HbAic ולהפחתה אחידה של רמות הסוכר לאחר ארוחה ובצום בעולם האמיתי. 

למחקר גויסו 1437 חולי T2DM מבוגרים עם משך סוכרת ממוצע של 6 -9 שנים, המטופלים באינסולין בזאלי (גלרגין, NPH, ודטמיר) עם או בלי תרופות פומיות, למשך 6 חודשים לפחות, שהשיגו את יעד רמת גלוקוז בצום אך לא השיגו את היעד ברמת HbAic ושלא קיבלו בעבר GLPI-RA.

בתום תקופת המעקב של 24 שבועות נמצאה הפחתה ממוצעת של 1% ברמות HbAic, במקביל, נמצאה הפחתה של משקל הגוף 3.60 ק"ג עד 5 ק"ג.

לסיכום קובעים החוקרים כי מחקר תצפיתי זה מדגים את היכולת Lyxumia להפחית את רמת הגלוקוז לאחר ארוחה באופן עקבי ויציב לאורך כל היום במנה יומית בודד של 20 מיקרוגרם וכן מאשש ומרחיב, בתנאי "העולם האמיתי" את ממצאי ניסויים קודמים לגבי תרומת Lyxumia כתוספת לאינסולין בזלי באיזון T2DM ולהפחתת משקל הגוף.

יום חמישי, 28 בינואר 2016










                                        האם גם רזים בסיכון לסוכרת?

                                       מאת ד"ר מריאנה ירון

אנו יודעים כי עלייה ברמות הסוכר בדם בעת צום או עלייה ברמות הטריגליצרידים ויתר לחץ דם, קשורים בהשמנת יתר, מצבים אלה לעתים קרובות אינם זהים בקרב הסובלים מהשמנת יתר, ואילו בעיות מטבוליות אשר מצויות גם בקרב בעלי מסת גוף נמוכה (BMI) לכן, ניתן לומר כי גורמי הסיכון המטבוליים הם בעלי הקשר ישיר רב יותר להתפתחות סוכרת.

חוקרים ביחידה לאפידמיולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, בשיתוף עם הפדרציה של תעשיות הרוקחות באירופה שבדקו את מהימנות הגדרות המחקר.

החוקרים בדקו 140,845 בני אדם מ- 14 מחקרים גדולים שונים שהעריכו את הסיכון היחסי לפתח סוכרת סוג 2 אצל אנשים רזים, אנשים בעלי עודף משקל ואנשים הסובלים מהשמנת יתר חולנית. משתתפי המחקר חולקו ל 2 קבוצות  - בריאה מטבולית והשנייה עם הפרעה מטבולית. במשך המעקב, אובחנו 5963, מקרים של סוכרת סוג 2, אנשים שהוגדרו כלא בריאים מטבולית נמצאו בסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת מסוג 2, בהשוואה לאנשים שהוגדרו כבריאים על סמך נתוני הגוף מסת הגוף שלהם ובעלי "השמנת תפוח" (השמנה באזור הבטן והמותניים).

נראה שממצאים אלה מראים כי להגדרה של השמנת יתר ובריאות מטבולית, שנמצאות עתה בשימוש, יש ערך קליני מוגבל. לפי הממצאים, אנשים שמנים אך בריאים מטבולית נמצאים  בסיכון נמוך יותר לפתח סוכרת מסוג 2 בהשוואה לאנשים שמנים שאינם בריאים מטבולית, ובעלי סיכון גבוה יותר לפתח את המחלה בהשוואה לאנשים רזים שאינם בריאים מטבולית.

החוקרים מדגישים כי יש צורך במחקרים נוספים שיסייעו לזהות סימנים ביולוגים שיסייעו לחיזוי מדויק יותר של האוכלוסייה בסיכון. כל האנשים עם עודף משקל נמצאים בסיכון מוגבר ולכן ההמלצה הגורפת היא להתחיל ליישם תוכנית התערבות לשינוי אורח חיים ולהרזיה.

מאחר שמספר האנשים עם עודף משקל עולה בהתמדה, חשוב לזהות את אלו שנמצאים בסיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2. אוכלוסייה זו יכולה להפיק את מרב התועלת מתוכניות התערבות למניעת סוכרת. קיימות מספר הגדרות של בריאות מטבולית בהם משתמשים כיום, ונראה כי ההגדרות אלה יעילות בזיהוי אותם אנשים  שנמצאים בסיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2.

יום ראשון, 17 בינואר 2016

מחקר



            מחקר בדק דרכים למניעת סיבוכי מחלת הרגל הסוכרתיים


                                        מאת אסף גולן

חוקרי אוניברסיטת בן גוריון בדקו כיצד לסייע לחולים עם רגל סוכרתית לשנות את הרגליהם כדי להימנע כיבים נמק ומקטעת. המחקר נערך על ידי ד"ר רחל נטוביץ, ופרופסור תלמה קושניר

הערכה היא 85% - 90% מקטיעות רגליים נובעות מכיב שהיה יכול להימנע על ידי טיפול נאות. מה מקשה על חולים לבצע שינויים מומלצים? לכאורה חולי הרגל הסוכרתית מתקשים ללמוד מהתנסויותיהם עם המחלה ולהסיק מסקנות שיובילו לשינוי התנהגותי. מחקר שנערך לאחרונה במסגרת עבודת דוקטורט בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בא לאפיין, לראשונה, את התפקוד הקוגניטיבי של האדם עם הרגל הסוכרתית ואת ההבדלים בתפקודיו הקוגניטיביים בינו ובין אדם הסוכרתי ללא הסיבוך.

זאת, על מנת לנסות להבין מה עשוי למנוע שינוי התנהגותי שימנע את סיבוכי המחלה. זוהי הפעם הראשונה בה נערכה לחולי רגל סוכרתית בדיקה קוגניטיבית מקיפה, תוך בניית פרופיל קבוצתי והשוואתו לפרופיל הקוגניטיבי של חולי סוכרת באותו גיל, שאינם סובלים מסיבוך זה. בכך יעזור המחקר להבנה יותר מעמיקה של השאלה: האם אנו אומרים "רגל סוכרתית" אנו מתכוונים רק להתפתחות של כיב, או שמא מתלווה לו תמונה קוגניטיבית אופיינית?

המחקר נערך בבתי החולים סורוקה ושיבא וכן במרפאות הקהילה של שרותי בריאות כללית. 99 חולים עם סיבוך הרגל הסוכרתית ו- 95 חולי סוכרת ללא הסיבוך עברו הערכה נוירופסיכולוגית מקיפה. בנוסף, נאספו נתונים בנוגע למצבו הרגשי של הנבדק, היענות לטיפול עצמי ומדדים הקשורים לחומרת המחלה, יעילות הטיפול וגורמי סיכון. בישראל ישנם כיום כחצי מיליון חולי סוכרת. הרגל הסוכרתית היא סיבוך חמור של המחלה המתבטא בהופעת כיבים 
שאינם מחלימים ונמק המוביל במקרים רבים לקטיעה ולקטיעה חוזרות.

הסיכון של האדם הסוכרתי לפתח כיב הוא 25% לאורך החיים כ- 20% מהאנשים שפיתחו כיב, יעברו קטיעה כתוצאה מהכיב וכ- 50% יעברו קטיעה שנייה בחמש השנים שלאחר מכן, עם אחוזי תמותה של 36 - 69%. החולים עוברים אשפוזים ארוכים חוזרים ונשנים, עם עלויות סוציאליות ותעסוקתיות גבוהות למשק. בכך מהווים חולים אלה אתגר ייחודי בפני המערכת הרפואית, החברתית והביטוחית.

באופן פרדוקסלי. סיבוך הרגל הסוכרתית ניתן למנוע בקלות יחסית, על ידי שינוי בהרגלי בריאות שהם הבסיס לאיזון מחלת הסוכרת והימנעות מסיבוכם. הערכה היא כי 50 - 85% מהקטיעות נובעות מכיב שהיה יכול להימנע על ידי טיפול נאות. לכן נשאלת השאלה, מה מקשה על החולים אלה לבצע שינויים מומלצים?  לכאורה, חולי הרגל הסוכרתיים מתקשים ללמוד מהתנסויותיהם עם המחלה ולהסיק מסקנות שיובילו לשינוי התנהגותי.

למרות שהפתולוגיה של כלי הדם בבסיס הרגל הסוכרתית משפיעה על כל מערכת הגוף ולכן צפויה להשפיע גם על המוח ותפקודיו, אין כמעט מחקרים המתמקדים בחקר אפיוני התפקוד השכלי של קבוצת חולים זו.

ממצאי המחקר הראו כי בעוד שלא נמצא הבדל בין הקבוצות בהערכת היכולת הקוגניטיביות לפני גילוי המחלה הרי שקבוצת הנבדקים עם הרגל הסוכרתית נמצאה נמוכה באופן מובהק מקבוצת הנבדקים הסוכרתיים ללא הסיבוך, בכל המדדים הקוגניטיביים האחרים שנבדקו. הנבדק עם סיבוך הרגל הסוכרתית נמצא כזוכר פחות טוב, יכול פחות להתרכז, מתקשה בלמידה חדשה ובעיכוב תגובות אוטומטיות ואיטי יותר בתגובותיו.

גם מבחינה רגשית נמצאו הנבדקים עם הרגל הסוכרתית במצב קשה יותר. הם מדוכאים יותר, מעריכים עצמם פחות בריאים ואת איכות חייהם כנמוכה יותר, הם דיווחו שהם מבצעים פחות פעילות גופנית. ונמצאו כסובלים מרמת המוגלובין מסוכרר גבוהה יותר, דבר המרמז על טיפול עצמי פחות יעיל במחלת הסוכרת.

לסיכום, במחקר זה האדם עם הרגל הסוכרתית נמצא כשונה מהאדם הסוכרתי ללא הסיבוך באספקטים קוגניטיביים רבים המשפיעים על למידה וביצוע התנהגותיות בריאות. מהממצאים נובעות שלוש השלכות ברורות לאינטראקציה בין החולה לבין הגורם המבטח והמטפל והמשפחה.

1. יש לנטר חולים אלה מבחינה קוגניטיבית באופן שגרתי בכדי לאתר את הירידה הקוגניטיבית סמוך לתחילתה ולהפעיל התערבויות ממוקדות לעיכוב התהליך.

2.בגלל קשיי זיכרון, ריכוז ויכולת ביצוע, הגורם המטפל והמשפחה צריכים לקחת תפקיד פעיל מרכזי יותר בניהול טיפול ותפעול החולה.

3. יש חשיבות מרכזית בתכנון והפעלת תכנית קבוצתית מובנות ארוכות טווח שיעקבו אחרי התזונה והפעילות הגופנית וכן אחר השגת יעדיי טיפול הרפואיים.