התקפי היפוגליקמיה והפחתת אינסולין

  מאת פרופסור חוליו וינשטיין מנהל יחידת סוכרת בבית חולים וולפסון

                                     (מתוך ראיון)

היפוגליקמיה - מדובר באנשים שנוטלים תרופות הגורמות להיפוגליקמיה, יש אנשים לחושבים לפעמים, יש לי סוכרת, אז יש לי היפוגליקמיה גם כשאני לא לוקח טיפול, וזה דבר נדיר ביותר, בדרך כלל זה לא קורה.

היפוגליקמיה היא בדרך כלל סיבוך של תרופות - עודף תרופות או אינסולין בדרך כלל. תרופות כמו גלובן ונובונורם וגליבטיק ואמריל ממשפחות האלה.

בהיפוגליקמיה יש דרגות שונות כלומר, הערך של הסוכר יורד מתחת לערך התחתון של התקין, שזה בדרך כלל 70 מ"ג לדציליטר של דם. אבל יש אנשים שמרגישים היפוגליקמיה למשל יש להם 200  ומהר יורד להם הסוכר ל 100, יכולים גם ב- 100 להתחיל להרגיש שהסוכר שלהם נמוך בדם. למזלנו, כאשר הסוכר יורד בדם, הוא גורם לסימפטומים שחולי הסוכרת לומדים להכיר אותם ועל ידי כך גם לטפל בהיפוגליקמיה, שזה אומר לאכול משהו כדי להעלות את רמת הסוכר בדם, ושההיפוגליקמיה תיעלם.

הסימפטומים האלה מופיעים בדרך כלל... הם גם אישיים, והם מופיעים בדרגות חומרה שונות. בדרך כלל הסימן הראשון הוא רעב כמו שאנחנו מרגישים ביום כיפור, יום שלם אנחנו לא אוכלים, הסוכר טיפה יורד ואז כואב לנו הראש, כאב הראש הזה חולף כאשר אנחנו אוכלים - זה אומר שהסוכר עלה בחזרה.

כאב ראש וקצת מצב בלבולי, וקצת חוסר אורינטציה כזאת, איטיות בתנועה , לא מטפלים בזה והסוכר ממשיך לרדת, הרי שניתן להגיע לסימפטומים יותר קשים, של דפיקות לב מאוד מהירות, קשורות לתגובה אדרנרגית. הזעה - הזעה קרה בכל הגוף למרות שיכול להיות יום של מינוס 5 מעלות בחוץ וקר מאוד, רעד בכל הגוף שלא ניתן לשליטה, ואם חלילה לא מטפלים בזה ולא מעלים את רמות הסוכר בדם, אפשר לאבד את ההכרה ואפשר גם למות מהיפוגליקמיה.  אנחנו לא יודעים באמת את השכיחות האמתית של מוות כתוצאה מהיפוגליקמיה במיוחד כאשר זה קורה לאנשים באמצע הלילה - שמגלים שמישהו הלך לישון ולא קם. למזלנו בדרך כלל מרבית האנשים מרגישים ומתעוררים, הגוף חכם מספיק כדי להעיר אותנו, אנחנו לא יודעים התופעה הזאת, כמה היא מתרחשת באמצע הלילה, זאת אומרת שמביאה למוות.

השכיחות של התקפי היפוגליקמיה בחולים שלא מאוזנים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, לצערנו ככל שאתה רוצה להוריד, לנרמל את רמת הסוכר בדם, אתה הולך ומסכן את החולה באירוע של היפוגליקמיה יותר ויותר. לשמחתנו, ככל שאנחנו מתקדמים עם התפתחות של המדע והטכנולוגיות ושל התרופות המודרניות ושל התרופות החדישות, יש יותר ויותר אמצעים להימנע מהיפוגליקמיה. יש הרבה תרופות היום שיש להן מה שנקרא סף תחתון, שהן יכולות להוריד את הסוכר עד גבול מסוים, 100, 90, 80, 70, גם אם החולה לקח בטעות פי 10 ממה שהוא צריך לקחת, הסוכר לא יורד יותר, תרופות שעובדות רק כשהסוכר גבוה, ומפסיקות להשפיע כאשר הסוכר מגיע בדם לרמה תקינה. וזה ללא ספק נתן לנו יכולת הרבה יותר טובה... לאזן את החולים, כי אנחנו מסתכנים הרבה פחות.

בהתקף היפוגליקמיה הטיפול הטוב - לאכול.

אנחנו מגדירים את ההיפוגליקמיה קלה או בינונית, אבל החולה מרגיש שהוא מסוגל לטפל בעצמו,  ובמצב חמור שהוא מאבד את היכולת לטפל בעצמו, ואז הוא תלוי באנשים אחרים שיזריקו לו גלוקגון שצריך להיות לכל חולה שמקבל אינסולין בבית, שזה אותו הורמון שהוא האנטידוט של האינסולין. האינסולין מוריד סוכר והגלוקגון מעלה את הסוכר, שהוא מוכן במזרק שאפשר להזריק אותו בבטן, ברגל, בזרוע, לא משנה - מזרק אוטומטי- וזה מעלה את הסוכר תוך כמה דקות, ולא צריך להגיע לרופא ולהרכיב עירוי ולתת גלוקוז זמין מיד לתוך הווריד. אבל כשהחולה יכול לאכול והוא ער, אני לא ממליץ לאנשים שאיבדו את ההכרה, לבני משפחה שלהם לדחוף להם בכוח סוכר לפה - הם עלולים לסבך יותר זה עלול להיכנס לריאות ועלול להיות קומפליקציות.

החולים בדרך כלל מרגישים את הסימנים המבשרים היפוגליקמיה ולכן כל אחד צריך ללמוד לעצמו. יש תסמינים שונים שכל חולה מרגיש, יש שמגרד לו באף, קצה הלשון שורף, לכל אחד יש את התסמינים האישיים שלו, שהוא יודע שהנה הסוכר יורד והוא צריך לטפל בעצמו.

בשנים האחרונות למדנו שבחולי סוכרת מסוג 2, ובמיוחד השמנים שבהם, הטיפול הטוב ביותר הוא ירידה במשקל. ואנחנו יודעים שאחת מתופעות הלוואי של האינסולין זו דווקא עליה במשקל ולכן חלק גדול מהחולים מקבלים אינסולין, הסוכר יורד לרמה מסוימת, אבל אחרי זה הם עולים במשקל בגלל האינסולין. כשעולים במשקל הם צריכים יותר אינסולין.

יש לא מעט חולים בישראל שמטפלים באינסולין,שהם שמנים ולא מאוזנים, בחלק גדול מהחולים האלה אנחנו מצליחים לנסות עם התרופות החדשות לנסות להוריד את הסוכר מזווית אחרת, בלי אינסולין, יש תרופות היום שבניגוד לאינסולין גם מורידות סוכר וגם מורידות משקל. 

יש צורך להוריד את מינון באינסולין כי אחרת יוצר מצב היפוגליקמיה, שהאינסולין הוא משמין, כשמפחיתים את המינון זה מביא לירידה במשקל. מדובר על תרופות: הג'י-אל-פי1, ביטה וויקטוזה, ביידוריון וליקסימיה, יש 4 תרופות שהן גורמות גם לירידה במשקל וגם לירידה בסוכר.

יש לנו תרופה נוספת, מורידה סוכר ומורידה משקל, קוראים לה פורקסיגה, זאת תרופה שגורמת לגלוקוזוריה, זאת אומרת... הפרשת סוכר בשתן, הסוכר המיותר בדם יוצא דרך השתן, וכאשר יש בשתן סוכר, הסוכר הוא אנרגיה, הדלק של הגוף, כאשר מאבדים סוכר בשתן, משקל הגוף יורד. התרופה בשימוש בארץ אך עדין לא בסל הבריאות.

בעקבות התרופות החדישות שמורידות משקל אנחנו מסוגלים בלא מעט חולים להתחיל להפחית בהדרגה את האינסולין, תוך כדי בקרה על ניטור רמות הסוכר ומשקל הגוף יום יום, וכך אפשר להיגמל בטיפול באינסולין ולהביא את החולים המשקל גוף הרבה יותר טוב ולאיזון הסוכרת הרבה יותר טוב.

אינסולין לחולה חדש שזה עתה רק התגלתה אצלו סוכרת, נותנים לו מספר שבועות טיפול באינסולין, חלק ניכר מהתאים בלבלב שהלכו לאיבוד האינסולין מאפשר ללבלב לנוח ולהתאושש, יש חולים שניתן להפסיק לשנה ללא צורך טיפול תרופתי , אם מטפלים בסוכרת מתחילת המחלה יכול לסייע לחולה לכל חייו, להיות מאוזן טוב יותר, כאשר משמרים מהתחלה את התאים בלבלב אתה בעצם מאריך את חיי הלבלב .